> .17כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל–אביב > 1במרץ #209 > 2018
מתיאור העלילה שהבאתי הושמטו לא מעט דמויות וגם קווי העלילה נוספים ,אבל גם כך עשוי להתקבל הרושם כי מדובר בסרט עתיר תפניות ,בו הדגש מושם בהתקדמות העלילה .אך למעשה ,מדובר בסרט שדגשיו כמעט הפוכים. הסביבה עצמה מעניינת את דיין לא פחות מן העלילה ,והשכונה הענייה הופכת לגיבורה של ממש במשך רוב הסרט .יוצאי דופן הם החלקים בהם רואים את הגיבור יוצא לחפש עבודה בחלק עשיר יותר של תל אביב ,או נוטש את אותה עבודה למען שוטטות ,או נלקח על-ידי אחיו וחבריו לבילוי במועדון לילה .גם במקרים אלו, הנוף הוא שמספר לנו על מצב הדמויות .בנוסף, דיין בונה את הדינמיקה הבין-אישית לא רק באמצעות הדיאלוגים ,אלא גם בעזרת מחוות קטנות ומעקב אחרי מאבק כוחות המתנהל בין הדמויות גם במהלך שיחות חולין .על אף שמדובר לכאורה בשכונה בה שוררת למראית עין אחווה בין תושביה ,בפועל הגברים בסרט עסוקים אך ורק בעצמם ,לעיתים תוך פגיעה בחבר או קרוב משפחה. הסרט עוסק בפערים כלכליים וביחסים בין העדות השונות בארץ ,אך הוא עושה זאת באופן שונה מאוד מסרטי הבורקס אשר החלו להופיע בערך באותה תקופה .המשחק מתבסס על טבעיות ולא על הקצנת מאפיינים עדתיים, וזה נכון לגבי שחקנים מקצועיים ולא-מקצועיים כאחד .כאשר מדובר בפערים חברתיים ,הסרט מתמקד בתופעות כמו קיפוח שנוקטות הרשויות המזניחות ,אשר רודפות עבריינים מן השכונה מטעמים אישיים ,ולא כדי לשמור על החוק או למנוע פשיעה נוספת .פערים תרבותיים של ממש באים לידי ביטוי רק בסצינת מועדון הלילה שמגיש בידור זר לקהל של הצעירים בני עדות המזרח .הפער התרבותי המוצג בסצינה זו הוא לא רק פער הומוריסטי המבוסס על הבנת השפה (למשל ,ברגע שמספרים בדיחה ביידיש) ,אלא גם פער בין בני דורות שונים ,המעצים את הזעם על הרקע העדתי שמצוי בסצינה .אבל מה שמבדיל בעיקר בין הסרט של דיין לסרטי הבורקס הוא היעדר התקווה — יחסים אינטימיים בין עדות הם אולי אפשריים ,אבל הדבר אינו מוביל לקשר ארוך-טווח ,ושוב מתברר שגם בנושא זה ,שום דבר מבטיח אינו מסתמן באופק של שאול ,ברוך ומקורביהם. מע ֶבר סצינת הסיום של הסרט מצביעה על כך ֵ לכל ספק .לאחר לילה גדוש באירועים שמחוץ לחוק ,אין לשאול מה לומר כאשר אביו שואל
אותו מה עולל לפני שחזר הביתה .בסופו של דבר האב הולך מאוכזב לדרכו ,ואילו שאול מתיישב על המדרכה ,טומן את ראשו בין ידיו, מפנה כאילו מבטו לתוך עצמו ,חש שאין ,בעולם סביבו ,מקום הולם עבורו .הוא נותר במצב זה במשך זמן רב ,כמעט בלי תנועה ,שעה שכתוביות הסיום של הסרט רצות על הבד .לא רק שאין לו עתיד או מקום ללכת אליו ,הוא אף קובר את מבטו בתוך ידו ,כסוג של מחיקה עצמית באמצעות מחיקת המבט בעולם המקיף אותו. אין בו זעם או רצון להצליח לצאת מן המצב ,רק ייאוש .הייאוש הזה עומד בעינו אחרי שבמשך כל הסרט הוא ניסה כמיטב יכולתו לשלב בין הרצון לעזור לאחרים (בין היתר לאחיו ,לדודתו ולחברתו) לבין הרצון לעצמאות ולהנאה מן החיים .הוא בורח במודע מכל עבודה חוקית כאשר זו מוצעת לו ,גם מפני שהוא חש כי הוא אינו מתאים לעבודות אלו ,בעוד שהושטת עזרה לאנשים מן השכונה ,באמצעים לגיטימיים פחות או יותר ,נראית עבורו טבעית. "פיגומים" עוסק ,כאמור ,גם הוא בנער מן המעמד הנמוך ,אך אצל גיבור הסרט ,אשר לקס (שמגלם שחקן לא-מקצועי שזה גם שמו) ,המצוקה היא פחות במובן הכספי .אביו (יעקב כהן) הרוויח לא מעט כסף כקבלן בניין ,והוא כבר החליט כי בנו ימשיך את דרכו בעסק ,אשר מאפשר רווחה כלכלית מסוימת .אשר הוא תלמיד תיכון בכיתה לנוער שמגיע מרקע חברתי קשה ,ודומה כי רוב השיעורים בכיתה מוקדשים בעיקר להפרעות, לא מעט מצידו של אשר ,שמבקש בכל הזדמנות להיות דמות מובילה ודומיננטית בכל שיחה בה הוא לוקח חלק .הדבר מציב אותו תחילה בעימות מול המורה לספרות (עמי סמולרצ'יק), אבל היחס הלא-שגרתי של המורה לתלמיד כולל גם הקשבה לדבריו .אחרי שאשר מגלה שאותו מורה מלמד באופן שונה כיתה אחרת ,הוא מנסה להרשים אותו ולהרחיב בעזרתו את אופקיו בתוך עולם הספרות ,כאלטרנטיבה לקיום היחיד שאביו יכול להציע לו ,כפועל על ה"פיגומים" שאמור לרשת בעתיד את תפקיד הבוס ,כפי שזה אכן קורה זמנית במהלך הסרט ,כאשר האב מאושפז בבית חולים לצורך ניתוח. נקודת דמיון בין שני הסרטים היא ניגוד בין דמות האב לבין מקורות השפעה נוספים — מערכת החינוך וחיי החברה .ב"אור מן ההפקר" האב ניטרל את מערכת החינוך בראשית הסרט כאשר הוציא את שאול מן הפנימייה ,ולמעשה חסם בפניו את האפשרות לעתיד אחר ,והותיר
את החברה המסוכנת בשכונה כמתחרה יחידה על השפעת ההורה .ב"פיגומים" ,האב אינו יכול למנוע מן הבן ללכת לבית ספר ,אבל הוא מתייחס לבגרות כאל דבר חסר חשיבות ,ודומה כי גם הבן סבור כך ,עד שהעניין בספרות ניצת בו דווקא קרוב מאוד לסיום לימודיו .גם לסביבה החברתית יש תפקיד ב"פיגומים" ,ונראה כי על אשר לבחור בין התמסרות ללימודים לבין העבודה עם האב ,הבילויים עם חבריו ,הרומאן עם נערה שאחריה הוא ספק מחזר ,והאהדה לקבוצת הכדורגל הפועל פתח תקוה. כיאה לסרט העוסק בלימודי ספרות ,סרטו של יאיר משלב בין מבט סטאטי על המצב הנתון בסביבה בה חי הגיבור ,לבין תסריט הבנוי על שימוש מובהק במטאפורות רבות ,כולל דיון בשאלה על מהות המושג מטאפורה .הדיאלוגים בסרט משלבים בין שפה טבעית וספונטנית לבין סימבוליות ,בעוד שבסרטו של דיין הדגש מושם יותר בטבעיות .עצם הכותרת "פיגומים" מדגישה את הפן הסימלי :לא רק שאשר עובד על פיגומים בחברה הקרויה לקס "פיגומים" ,מדובר בשם המדגיש את תהליך הבנייה או עיצוב הדמות ,ולא את המוצר המוגמר .משפחת לקס ובני מעמדם תומכים במבנה החברה שבתוכה הם חיים ,וקשה לצפות שאשר יוכל לזכות בעושר האינטלקטואלי לו הוא ָּכ ֵמ ָה. הבדל נוסף בתסריט הוא היחס ללינאריות: בסרטו של דיין קיימת התפתחות הדרגתית במספר מישורים ,אבל הדגש מושם בכמה אפיזודת מבודדות .לעומת זאת ,סרטו של יאיר, שנדמה תחילה כאילו הוא מתעכב במבטים ארוכים על סצינות הווי ספציפיות ,דווקא מפתיע :ככל שהוא מתקדם ,הופכות התפניות בעלילה לאינטנסיביות יותר ,וכוללת אירועים מפתיעים מאוד המאלצים את אשר ואת הקהל לפרש מחדש פרקים קודמים בעלילה .זה קורה פחות ב"אור מן ההפקר" ,אם כי את ההבדל ניתן לייחס גם לאופן בו גיבורי שני הסרטים רואים את העולם ומגיבים כלפיו. הבדל זה נראה תחילה כמהותי יותר .אשר הוא דמות מרוכזת בעצמה ,הוא שואף להשתלט על כל שיחה ,ויוצר בעצמו את העימותים בחייו, לרוב באופן אגרסיבי הגולש לא פעם לסוג של אלימות .לעומתו ,שאול מקשיב יותר לסביבה, ולא פעם פועל רק בעקבות יוזמה של אנשים אחרים :הוא יוצא לבילוי או לעבודה רק משום שמישהו אחר הוליך אותו ,ואילו מאוחר יותר הוא נמלט משם כאשר הוא נותר לבדו ברגע