> .07כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל–אביב > 1במרץ #209 > 2018
להצלחה הקופתית הגדולה של סרט ישראלי בעשורים האחרונים ,וגם הייתה מספיק אוניברסלית כדי לזכות בפרס הגדול של פסטיבל טרייבקה ולהירכש על-ידי האמריקאים לצורך הפקת רימייק.
מקום
7( #2נקודות)
תעלת בלאומילך ( ,)1969אפרים קישון מתברר שהסימפוניה הביורוקרטית של אפרים קישון הצליחה במבחן הזמן יותר מאשר "סאלח שבתי" ו"השוטר אזולאי" המועמדים לאוסקר, על אף שהסתפקה בזמנו רק במועמדות "צנועה" לגלובוס הזהב .הישגו של סרט זה ,שבמרכזו משוגע אשר מחליט לחפור עם פטיש אוויר ברחוב אלנבי בתל אביב ,ומתניע רצף אירועים המובילים להפיכתה של תל אביב ל"ונציה של המזרח הקרוב" ,הולך ומתבלט ככל שהשנים עוברות. לא רק שקישון הניע כאן בווירטואוזיות מערך הפקתי אדיר-ממדים של עשרות שחקנים ,אתרי צילום ותפאורת ענק שהוקמה באולפני הרצליה, הוא גם הפך את כל אלה לקומדיה משובחת ,שאינה מזייפת לרגע, ולוכדת משהו מהותי מאוד מהדי-אן-איי הישראלי. אוונטי פופולו ( ,)1986רפי בוקאי שנות ה 80-ידועות כשנים של קולנוע ישראלי פוליטי וחברתי ,שבדרך כלל פחות דיבר לקהל הרחב .עם זאת ,מקומו של "אוונטי פופולו", סרט הגמר של רפי בוקאי בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ,שזכה בפרס "ברדלס הזהב" בפסטיבל לוקארנו ,כמעט מובטח בכל משאל על הסרטים האהובים בקולנוע הישראלי .משהו בתמימות ובפיוטיות של הסיפור ,שגיבוריו הם שני חיילים מצריים אשר מנסים למצוא את דרכם מהלך קסם על הקהל מאז ֵ הביתה בסיני אחרי מלחמת ששת הימים, הפקתו של הסרט ועד היום ,ומשמר אותו כדוגמא האולטימטיבית של אמפתיה כלפי הזר והחריג בקולנוע הישראלי. עטאש/צימאון ( ,)2004תאופיק אבו ואיל מפתיע לגלות שסרט קאמרי וכמעט אלמוני עבור הקהל הרחב ,כמו "עטאש" ,מטפס בגאון אל צמרת המשאל .בסרט הביכורים שלו יצר תאופיק אבו ואיל מעין אגדה מודרנית על משפחה ערבית ,שחיה על הר מבודד ,ובניה מתקוממים נגד רודנותו של האב הנוקשה .נראה שיכולתם של אבו ואיל והצלם שלו ,אסף סודרי ,להפוך את המקום הזה למרחב קולנועי עשיר ומסוגנן ,אשר מדבר בשפה של קולנוע גדול ,לא רק משכה אליו את תשומת לבה של מסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן ,אלא גם
הצליחה לשמור את הסרט הזה בלב המבקרים מאז ועד היום. מקום 9( #1נקודות) ואלס עם באשיר ( ,)2008ארי פולמן נראה שלפעמים משתלם לא לשחק לפי הכללים .במציאות שבה תעשיית האנימציה הישראלית לא הניבה אפילו סרט משמעותי אחד ,יצא ארי פולמן למסע תובעני ,כדי ליצור סרט אישי שיעסוק בטראומה שלו ממלחמת לבנון .כנגד כל הסיכויים ,ובסיועם המתפקע מכישרון של במאי האנימציה יוני גודמן והמאייר דוד פולונסקי ,הצליח פולמן ליצור יצירה קולנועית יחד-פעמית ומלאת דימויים ויזואליים מהממים ,שתירגמה זכרונות כואבים לאמנות מרהיבה .תהודתה של האמנות הזאת נשמעה בכל העולם ,כולל בפסטיבל קאן ,שם הוקרן בתחרות הרשמית ,ובאוסקר האמריקאי ,שבו קיבל מועמדות לפרס "הסרט הזר הטוב ביותר".
סיכום טעמם של 16מבקרות ומבקרי קולנוע הרכיב רשימה בת 18סרטים. בניגוד לסטיגמה ,כאילו קולנוע ישראלי טוב התחיל להופיע רק בשנות ה ,2000-בעקבות חקיקת חוק הקולנוע ,רק 8מהסרטים מתוך הרשימה הופקו בשני העשורים האחרונים .נעים לגלות ,שמבקרי הקולנוע של ימינו מכירים את היטב את ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי ומוקירים אותה .נעים לגלות ,שלהצלחות העכשוויות של הקולנוע הישראלי בימינו יש שורשים עמוקים בעבר של התעשייה המקומית. הרשימה מגוונת לא רק עקב שנות ההפקה של הסרטים ,אלא גם בזכות הז'אנרים :יש בה ייצוג הוגן לקולנוע פופולרי וגם לקולנוע אמנותי למיטיבי לכת ,לקומדיות ולסרט אימה ,ואפילו לסרטים דוברי ערבית, באופן שמייצג היטב את הטעם הקולנועי הרחב של רוב מבקרי הקולנוע הפועלים היום בישראל" .מציצים" ו"לאן נעלם דניאל וקס" עדיין נחשבים לסרטים חשובים ,אבל הם הודחו למקומות נמוכים יחסית בדירוג .מעניין לגלות ,שההכרה של מבקרי הקולנוע הישראליים חופפת לעיתים קרובות את ההכרה הבינלאומית שהסרטים זכו לה :הרוב הגדול של הסרטים במשאל נהנו מהישגים ניכרים בפסטיבלים הבינלאומיים. לבסוף ,נותר לברך את הזוכה במקום הראשון ,סרט שהופיע ברשימותיהם של 9מבקרים ומבקרות שונים — "ואלס עם באשיר" ,דוגמא משמחת לכך שלעיתים משתלם להיות מקורי ושונה ,ולהאמין בחזון של עצמך כנגד כל הסיכויים// .
׳תעלת בלאומילך׳ | ׳עטאש׳ | ׳אוונטי פופולו׳