> .24כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל–אביב > 1במרץ #209 > 2018
ניו יורק של "סיפור הפרברים" (ג'רום רובינס ורוברט ווייז )1961 ,כבר הרבה פחות ידידותית. ארתור לורנטס רצה לכתוב טרגדיה בנוסח רומיאו ויוליה על יהודייה ניצולת שואה ובחור אירי קתולי בלואר איסט סייד במהלך הפסח/פסחא (איסטר) .אבל הסיפור עבר מטמורפוזה והפך לסרט סוער על גזענות ואלימות בקרב שתי כנופיות נוער יריבות — "הכרישים" מפורטוריקו ו"הסילונים" ממוצא פולני-אמריקאי .הנושא והמוסיקה האגרסיבית והסוערת של לאונרד ברנשטיין הכתיבו כוריאוגרפיה חדה ,אשר מחקה מחוות של אלימות עצורה .במעבר מהבמה לסרט ,הפתיחה צולמה בשכונות העיר עצמה. השוטים הראשונים מראים את מנהטן ממעוף ציפור ,והמבט מזווית של 90מעלות הופך את הרחובות ואת הבניינים למעין מרחב מופשט של צורות גראפיות — העיר כולה הופכת לבמה רחבת ידיים .ואז המצלמה יורדת למגרש ספורט מוקף גדר ,פוגשת את "הסילונים", ומלווה אותם כשהם נעים ברחובות כעדר אריות .המעין-מחול הזה צולם בשכונות שונות באפר איסט סייד ובאפר ווסט סייד ,והתמונות נערכו לרצף עירוני אחד .האספלט האפור והבניינים מכוסי הגרפיטי ְמ ַשווים לפתיחה חיספוס ריאליסטי ,שמכין אותנו לאלימות הקשה שתצמח מהג'ונגל העירוני הזה .שאר הסרט צולם באולפן בהוליווד ,והוא תיאטרלי יותר ,ומאבד משהו מהאנרגיה הראשונית. מעניין איזו תפיסה אמנותית תנחה את סטיבן ספילברג ,שהכריז לאחרונה על כוונתו לביים גירסה חדשה של המחזמר עתיר האוסקרים. גם "שיער" נולד על הבמה ,אך החל את דרכו ב Public Theater-של ג'וזף פאפ ב,1967- לפני שהמשיך לברודוויי ומשם להוליווד .כמו "סיפור הפרברים"" ,שיער" עוסק בחייהם של חבורת צעירים מרדנים באמצעות מוסיקה עדכנית לתקופה .ג'יימס רדו וג'רום רגני כתבו מחזמר רוק על היפים שצורכים סמים ומוחים נגד מלחמת וייטנאם .בעיבוד הקולנועי שנוצר 12שנים מאוחר מדי (מילוש פורמן,)1979 , התכנים האלה כבר הפכו לנוסטלגיה .למחזמר המקורי לא היה קו עלילתי ברור ,ולסרט נכתב סיפור חדש שתבניתו יובאה ממחזות זמר קלאסיים :קלוד מגיע מאוקלהומה לניו יורק בדרכו ללשכת הגיוס ,ופוגש בסנטרל פארק שני קצוות חברתיים — חבורה של היפים ובנות החברה הגבוהה .הפארק רחב הידיים
שבצפון מנהטן הופך לאתר התרחשות מרכזי שהגיבורים חוזרים אליו שוב ושוב ,ובו מבוצעים כחצי מהשירים בסרט ,החל מ"אקווריוס" ועד ,Easy to be Hardושם קלוד חווה את טריפ האל-אס-די הראשון שלו ,שמתורגם לפנטזיית חתונה מוסיקלית .זה אינו הפארק המלאכותי של "קרון הלהקה" ,אלא הפארק האמיתי — זה שבמציאות מסוכן לטייל בו בשעות הלילה — אבל מתברר שהוא לא פחות מזמין וחלומי. אפילו הסוסים של השוטרים מצטרפים לריקוד. נדמה שאילו "הכרישים" ו"הסילונים" היו יוצאים מהשיכונים האפורים והולכים לטייל בסנטרל פארק ,הכל היה שונה. "רנט" ,אופרת הרוק זוכת פרס הפוליצר מאת ג'ונתן לרסון ,שעלה על הבמות ב ,1996-נולד מתוך "סיפור הפרברים" ו"שיער" (עם מגע של "לה בוהם" של פוצ'יני) ,והיה למחזמר הניו יורקי האיקוני הבא ,בספרו על אמנים צעירים באיסט ווילג' בעידן האיידס .כמה חבל שהעיבוד הקולנועי של כריס קולומבוס מ 2005-כשל בכל הרבדים .אחת הבחירות השגויות הייתה צילום רוב הסרט באתרים בקליפורניה ובאולפנים בהוליווד ,כמו בפנטזיות המוסיקליות של עידנים קודמים ,החלטה שהתיקה את המחזמר מהעולם שהצמיח אותו והעניק לו חיים אותנטיים. לכן ,השלב הבא באבולוציה של המחזמר הניו יורקי על המסך הגדול היה דווקא "מעבר ליקום" (ג'ולי טיימור ,)2007 ,שהורכב סביב שירים של הביטלס ,והנרטיב שלו מהווה מעין קולאז' של מחזות זמר שקדמו לו ,מ"רחוב "42 ועד "שיער" .הסרט עוקב אחר צעיר מליברפול שמגיע לניו יורק בשנות ה ,60ומצטרף לחבורת בוהמיינים בגריניץ' וילג' המארגנים מחאה נגד מלחמת וייטנאם .אחד משיאי הסרט הוא הביצוע של ג'ו קוקר לשיר "Come ."Togetherג'ון לנון (שאפרו פוזר בסנטרל פארק) ניסה לכתוב את השיר עבור הקמפיין של טימותי לירי שהתמודד על משרת מושל קליפורניה .אלא שהקמפיין קרס כשלירי נאסר באשמת אחזקת מריחואנה ,והשיר הפך לטקסט פסיכדלי שמשמעותו עמומה .טיימור חילצה מתוכו משמעות ספציפית כששילבה אותו בסרט באופן שהדגיש את ה"ביחד" שבשמו ,והצליבה בין ברוקרים רוקדים בוול סטריט (בכוריאוגרפיה שמזכירה את "לאן אני הולך" מ"שיער"), היפים בווילג' ,וזונות ברחוב ( 42קוקר עצמו לבוש פעם כהומלס ,ופעם כסרסור) .וכך השיר הפך לווריאציה על "רחוב " ,"42היכן שהעולם
התחתון יכול לפגוש את העילית". במציאות ,רחוב 42אכן הפך במהלך השנים לאתר של זונות וחנויות סקס .כל זה השתנה באמצע שנות ה ,90-כשאנשי "דיסני" הגיעו מהוליווד בחיפוש אחר תיאטרון להעלות בו עיבודים בימתיים לסרטי האנימציה המוסיקליים שלהם .הם בחרו בתיאטרון "ניו אמסטרדם" שבברודוויי פינת רחוב ,42 שבתחילת המאה ה 20-שימש בית לזיגפלד פוליז (ובו נערך האודישן של פאני ברייס ב"מצחיקונת") ,אך עמד נטוש כמה שנים. התיאטרון נפתח מחדש ב 1997-אחרי שיפוצים נרחבים ,ובמשך עשר שנים שימש בית להפקה של "מלך האריות" (בבימויה של טיימור) .אך עוד לפני כן ,כשרק נפוצה השמועה על בואו של "דיסני" לאיזור ,רכשו מייד תאגידים נוספים ,כמו "קוקה קולה" ו"הרשי" ,נדל"ן שם ,ופתחו חנויות דגל .מועדוני הסקס פונו משם באמצעות חוקי עזר עירוניים חדשים, והאיזור הפך למעין לונה פארק לכל המשפחה, לשמחתם של תיירים ולמגינת ליבם של לא מעט ניו יורקים ותיקים. החיבור הזה בין דיסני לברודוויי היה תולדה של מחזות הזמר המצוירים ששמרו על הגחלת של המחזמר הקולנועי בשנים שהז'אנר כמעט נעלם מהמסך .לכן היה זה אך טבעי שיבוא יום וגם הם יפיקו מחזמר על ניו יורק ,ברוח אותם סרטי אנימציה .זה קרה עם "מכושפת" (קווין לימה ,)2007 ,סרט עם שירים של אלן מנקן, שלפני שהלחין עבור "דיסני" את "בת הים הקטנה" ואת "היפה והחיה" ,קנה את פרסומו עם מחזמר המדע הבדיוני הניו יורקי" ,חנות קטנה ומטריפה"" .מכושפת" מתחיל כסרט מצויר על נסיכה מממלכה דמיונית שנופלת אל תוך באר ,הופכת לנסיכה בשר ודם ,מגיחה דרך פתח בכביש בכיכר טיימס שבברודוויי פינת רחוב ,42ומוצאת עצמה בארץ הפלאות מנהטן .ג'יזל התמה (איימי אדמס) מפיצה חיוכים לכל עבר ,משרה על כולם מטוב ליבה, והופכת את מנהטן הצינית והמנוכרת לעיירה ידידותית .בסצינה הזכורה ביותר בסרט היא מגיעה לסנטרל פארק ,וגורמת לכך שאנשים מכל המעמדות ,הגזעים והגילים ירקדו יחדיו בהרמוניה מושלמת ,למוסיקה שמבצעים נגני רגיי שחורים ולהקת מאריאצ'י מקסיקנית. החלום של גרשווין התגשם בנוסח דיסני. //