> .19כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל–אביב > 1במרץ #209 > 2018
> ניסים דיין על במת הצילומים
הסרטים :היא מנכיחה את האם הנעדרת ,ואת ההבנה החלקית של העולם. במבט כולל על מיקומם של שני הסרטים ,לא רק זה מול זה ,אלא גם ביחס לכל הקולנוע הישראלי כמכלול ,עולה מכנה משותף גדול יותר ,הנוגע לסגנון הקולנועי של הסרטים ,ולדרך בה הם מאזכרים יצירות אחרות .בשני הסרטים ,הבמאים יוצרים מציאות אמינה באמצעות ריאליזם מן הסוג שבא לידי ביטוי בקולנוע האירופאי האמנותי ,כל אחד בתקופה בה עשה את סרטו. כלומר ,הקולנוע הישראלי מושפע לרוב קודם כל ממה שמתרחש בקולנוע הבינלאומי ,וכאשר הדבר נוגע לקולנוע האמנותי ,ההשפעה לרוב מגיעה מאירופה ,גם כאשר הדבר נוגע לסרטים העוסקים בבני עדות המזרח בישראל. "אור מן ההפקר" קשור בצורה ישירה לניאו- ריאליזם האיטלקי ,בעיקר ליוצרי הגל השני של הזרם בראשית שנות ה 60-של המאה ה,20- דוגמת פייר פאולו פזוליני (בסרטיו המוקדמים) ופרנצ'סקו רוזי ,במאים אשר התבוננו לעומק בחייהם של בני השכבות העניות בחברה ,תוך שילוב של טכניקות מודרניסטיות אחרות ומבט אוהד על חיי הפשע" .פיגומים" מושפע סגנונית מקולנוע ריאליסטי מאוחר יותר ,קולנוע המדגיש צילום דינמי קרוב מאוד לדמויות ,לרוב ממצלמת כתף ,כאילו מדובר במצלמה תיעודית
אשר אינה יודעת במה להתמקד .אולם יאיר, בדומה ליוצרים כמו האחים דארדן ,יודע גם מתי ליצור רגעים לכאורה מקריים ,בהם הפוקוס עובר לדבר מהותי מתוך האקראי תוך שינוי המיקוד במהלך השוט .עקרון הנשמר בשני הסרטים הוא השילוב של שחקנים לא- מקצועיים בתפקיד הנערים ושחקנים מקצועיים בתפקידי המשנה ,שילוב הקיים בסרטים רבים בקולנוע האירופאי משנות ה 40-של המאה הקודמת עד ימינו. שני הסרטים הללו" ,אור מן ההפקר" ו"פיגומים" ,קשורים מאוד למציאות הישראלית ולקולנוע הישראלי גם יחד .ראשית ,הסביבה המהווה מוקד כה מהותי בשתי היצירות היא ישראלית במובהק ,והסרטים גם נוגעים במתחים חברתיים הייחודים לחיים בארץ .בנוסף ,שני הסרטים נותנים מקום חשוב לשפה העברית, ולהבדלים בדרך השימוש בשפה בהתאם למעמד חברתי ,להשכלה או למוצא .שני הסרטים מתייחסים גם לקולנוע הישראלי שנוצר לפניהם ובמקביל להם .ב"אור מן ההפקר" יש התרסה הן נגד אותו קולנוע ישראלי מסחרי הנוטה להקצנת המאפיינים העדתיים או לבניית דמויות מופרכות ,והן נגד הקולנוע האמנותי שהתפתח באותן שנים ,והעדיף את הרפלקסיביות הקולנועית על פני הצורך בריאליזם .יחד עם
זאת ,ניתן גם לציין דמיון מסוים בין "אור מן ההפקר" לבין כמה מסרטיו של משה מזרחי, למשל "הבית ברחוב שלוש" ,סרט שצולם באותו תקופה ובאותה שכונה .בסרטים הללו ,הזהות של נערים יוצאי עדות המזרח נבנית לא באמצעות מוצאם ,אלא כפועל יוצא של המצוקה בארץ, ויש בהם ניסיון לבנות שפה קולנועית חדשה ומדויקת ,השואפת להתאים את עצמה למציאות הייחודית של ישראל. לעומת הסרטים שנוצרו בראשית שנות ה 70-של המאה הקודמת" ,פיגומים" נראה קשור יותר לסרטים אחרים הנעשים בארץ .הדבר כנראה אינו מקרי .בשעתו ,כאשר נסים דיין ביים את ״אור מן ההפקר" ,הייתה המסורת של הקולנוע הישראלי האמנותי בחיתוליה ,אך כיום היא כבר בת כמה עשורים .גם סוגיית ההגירה לישראל בשנותיה הראשונות כבר שייכת לעבר הרחוק, ודווקא העובדה ש"פיגומים" משקף ישראליות מתמשכת מדגישה את חוסר האפשרות למוביליות חברתית של הגיבור. ראוי לציין ,כי הקשר לקולנוע האירופאי רחוק מלהיות היחיד בקולנוע המקומי .במלודרמה הישראלית ,המודל הוא לא פעם הקולנוע המצרי או הקולנוע האיראני המוקדם .במאה ה 20-השתקף קשר זה בעיקר בקולנוע המסחרי, אולם בשנים האחרונות הוא השפיע גם על כמה סרטים בקולנוע האמנותי .נוף הקולנוע הישראלי עוצב על-ידי השפעות תרבותיות רבות ,שלא תמיד התמזגו היטב ליצירת תרבות הומוגנית .הדבר נכון הן לגבי תיאור היחס למיעוטים בתוך הסרטים עצמם ,והן לגבי הבחירה בסגנון קולנועי ובמקורות השפעה. "פיגומים" הולך בניגוד לקו זה כאשר הוא מבטל את מקור ההשפעה התרבותי של ארצות ערב, אבל מצביע על הספרות שמכתיב משרד החינוך כבעלת ערך לנוער מרקעים שונים ,אם יש מי שיודע להמחיש את הפן האנושי שלה .דבר זה נכון גם לגבי הסרט עצמו ,המעביר את השפה של הקולנוע האמנותי המנוכר לציבור רחב דרך הסיפור האנושי. איני יודע אם מתן יאיר צפה בסרטו של נסים דיין, אבל גם "פיגומים" משתלב במכלול הקולנוע המקומי ,מכלול אשר לאורך השנים גיבש מספר נתיבים המאפשרים לבמאים בני ימינו למזג טוב יותר את האהבה לקולנוע הבינלאומי עם הרצון ליצור משהו הנוגע בתרבות הישראלית הקונקרטית// .