> .18כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל–אביב > 1במרץ #209 > 2018
שיש לו אפשרות להסתלק .שתי הדמויות ,שאול ואשר ,מלאות זעם ,אך בעוד שאול כובש אותו רוב הזמן ,אשר מקצין את הזעם שלו כלפי חוץ בכל הזדמנות ,במה שנראה כהפגנה של ביטחון עצמי ,אבל בפועל מבטא גם חשש מחוסר הידע שלו ומהחולשה שלו מול נערים ובוגרים אשר השקיעו יותר בהשכלתם. למרות ההבדלים הללו ,קיים גם דמיון רב בין שני הנערים — שניהם מתקוממים נגד הגורל שלתוכו נולדו ,ושניהם מבינים בהדרגה כי אין להם גם דרך לברוח ממנו .שניהם ,בסופו של דבר ,גם כושלים בהבנה מלאה של העולם סביבם ושל הדמות המבינה אותם .שאול אינו מבין כי אחיו הגדול מסתיר ממנו חלקים מן האמת או משקר לו בגלוי ,ואשר אינו מבין כי המורה לספרות מתמודד עם צרות בחייו האישיים ,וכי הוא אינו יכול להיות המדריך הרוחני והמורה הקשוב לו הוא זקוק ,לפחות לא באינטנסיביות המוחלטת שהוא דורש. שני הסרטים מסתיימים בתמונה המקרינה ייאוש. בסצינת הסיום ב"פיגומים" ,אשר מתעמת עם אביו .הוא מיישיר את מבטו הן כלפי האב והן כלפי המצלמה .אף כי עד אותו רגע אשר הפגין ביטחון ושליטה ,דומה כי ברגע זה הוא לראשונה מסתכל למציאות "ישר בעיניים" ,ודורש תשובה שהוא מבין שהיא אינה אפשרית .בסיום "אור מן ההפקר" שאול כאמור מסתיר לחלוטין את המבט שלו ,אשר מנכיח את המבט שלו כאמצעי של מחאה .אבל התקווה לגורל שונה בהמשך החיים התפוגגה בשלב זה עבור שני הגיבורים. במקביל להשוואות בין שני הבנים ,ניתן להשוות גם בין שני האבות .בשני הסרטים האב רואה בעצמו תחליף למערכת החינוך של בית הספר או הפנימיה ,אך המניע שלהם לכך הוא שונה. ב"אור מן ההפקר" אנו מניחים כי הסיבה היא בעיקרה כלכלית ,אולם במהלך הסרט עולה סברה כי האב דווקא צבר סוג מסוים של ממון שהוא יכול להלוות לאחד מבניו אם ירגיש שהמצב מוצדק .אבל הוא רוצה שבניו לא רק יחיו חיים טובים ,אלא גם יעבדו בעבודה הגונה עבור כספם ,ויהיו אנשים בוגרים ואחראים .הוא מנסה לשמור על שאול ולהדריך אותו ,אבל הוא עושה זאת בכך שהוא זורק אותו למים העמוקים של החיים הבוגרים בגיל .17האב מוצג ככוח חיובי אשר קשור גם לשמירה על החוק ,אבל הוא גם סמל לשכונה הכושלת ,וייתכן ששאול מבין כי הליכה בעקבות עצותיו תוביל לשמירה על המצב הקיים ולא לשינוי .ב"פיגומים" ,האב
> אשר לקס ועמי סמולרצ׳יק ב׳פיגומים׳ של מתן יאיר
תוקף בגלוי כל אפשרות לשינוי ,מפני שהוא כבר החליט על עתידו של אשר. בשני הסרטים לא רק נבנות הדמויות בהקפדה, אלא גם יש ניסיון להראות כיצד הקשר בין האבות והבנים מבוסס גם על דמיון ביניהם ועל דרכי פעולה דומות .האגרסיביות של אשר וחוסר היכולת שלו לראות את המניעים ואת האינטרסים של האחר זהים להתנהגות אביו. אשר לאביו של שאול ,הוא נראה אדם עדין שאינו כופה את דעתו ,אבל בפועל הוא אינו מוותר ברגעים בהם הוא מיואש או זועם בגלל הבחירות של ילדיו. בשני הסרטים ,דמות האם אינה נוכחת בחיי המתבגר ,דבר אשר יכול להתקשר לחוסר היכולת של שני הנערים להבין דמויות נשיות, תופעה שבולטת אף יותר בחוסר היכולת שלהם להבין את המצוקות של הגברים האחרים .אף כי הנשים אינן זוכות לזמן מסך רב בשני הסרטים, הן דיין והן יאיר בונים דמויות די מורכבות של נשים ,ולמרות חוסר ההבנה ,גם הגיבורים הצעירים מכבדים נשים ,אולי מתוך כמיהה לנוכחות הנשית הנעדרת מחייהם .החיזור ,הן של שאול והן של אשר ,אחרי בנות גילם ,הוא חלקי .אשר עוזר מרחוק לבת כיתתו ,אבל דומה כי הוא חושש לדבר עימה על רגשותיו .בסצינות מתקשר בהם רואים את שאול עם דליה ,הוא ַ
איתה אך ורק באמצעות הגוון המיני ,והוא אינו מבין כלל כי היא עדיין לא חשה בשלה לשלב זה ביחסיהם .עם זאת ,כאשר שאול מוצא קשר שיהיה כולו מבוסס על מין ,הוא מסרב ,ולקראת סיום הסרט ,כשהוא רואה את דליה יוצאת עם גבר אחר ,ייתכן שהוא מבין כי החמיץ את האפשרות להכיר אותה טוב יותר. בשני הסרטים יש גם דמות של אשה מבוגרת יותר ,המגלמת משהו נוסף החומק מן הגיבורים. דודתו של שאול חולה במה שהיא מכנה "מחלה של נשים" ,דבר הגורם חוסר נחת אשר מוגבר כיוון ששאול עוזר לה לרוב כשהיא לבושה בכותנת לילה ,המשווה לעניין גם גוון מיני .אותו לבוש גם עוזר לשאול להבין כי חולשתה הגופנית היא זו שנדרש לתת לה את מירב תשומת הלב, אך הוא נוכח לדעת שלמרות חולשתה ,דעתה צלולה ,ובמובנים רבים היא רואה מחדר השינה שלה את התמונה הגדולה טוב יותר מאשר יתר הדמויות .האשה המבוגרת שאשר מבקש לרצות או לעזור לה היא אשתו של המורה לספרות (קרן ברגר) ,אך גם ביחס שלו כלפיה אנו מבינים כי הוא שוגה פעם אחרי פעם ,הן במקרים בהם הוא אומר לה את המילים שהוא סבור שהיא רוצה לשמוע ,והן כאשר הוא מתייחס אליה בזעם. במידה רבה ,כל אחת מדמויות המשנה הללו מקצינה משהו בייאוש המעצב את שני גיבורי